פתרון משבר כוח האדם בצה"ל נמצא במקום אחר לגמרי

​22/1/2026

מאת: אבי דרורי

​מדינת ישראל של 2024 אינה המדינה הקטנה והמוקפת של 1948. מאז הקמתה, ישראל חוותה זינוק דמוגרפי, הצמיחה את התמ"ג שלה לממדים של מעצמה אזורית וביססה עוצמה מדינית וטכנולוגית חסרת תקדים. ולמרות זאת, באורח פלא, תפיסת הביטחון הלאומית שלנו לא עברה שינוי מהותי מאז ימי בן גוריון.

​במשך עשורים, מערכת הביטחון נבנתה בתהליך אבולוציוני – טלאי על טלאי, בהתבסס על מה שהיה, וכמעט ללא התייחסות למה שצפוי. אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיהם אינם רק קריאת השכמה טקטית; הם הוכחה ניצחת לכך שהמודל הישן קרס. מפת האיומים השתנתה, והמענה אינו יכול להיות עוד "תיקון" קוסמטי. אנו זקוקים לרבולוציה (מהפכה), לא לאבולוציה. הפתרון למשבר כוח האדם אינו בגיוס עוד מאותו הדבר, אלא בשינוי המבנה, הייעוד והשיטה.

​הפרדה מבנית: בין הפנים לחוץ

​השינוי הראשון הנדרש הוא הכרה בכך שאיומי הפנים ואיומי החוץ דורשים מערכות נפרדות אך מסונכרנות. המצב הנוכחי, שבו צה"ל נמתח בין שיטור לבין מלחמה כוללת, שוחק את הכוח ומבזבז משאבים.

1. ​מערך ביטחון הפנים (הגנת העורף): יש להקים פיקוד משולב המאחד את משטרת ישראל, פיקוד העורף, מג"ב, מד"א וצח"י מוניציפלי. הכוח המוביל בשטח יהיה כוח מוניציפלי לוחם – הרחבה משמעותית של כיתות הכוננות למסגרות צבאיות לוחמות לכל דבר ועניין בשעת חירום.

2. ​מערך ביטחון החוץ (הגבולות וההכרעה): צה"ל יהפוך לצבא מקצועי, מיומן וקטלני, שתפקידו הגנה על הגבולות, תמרון והכרעת אויב חיצוני.

​המודל החדש: צבא מקצועי ועתודה היברידית

​כיצד פותרים את מצוקת הלוחמים בצבא החוץ? התשובה טמונה במודל העסקה חדשני ובטכנולוגיה:

• צבא סדיר ומקצועי : בו זרוע היבשה יבנה וינוהל בדומה לזרועות האויר והים כיום. צבא סדיר שיבנה לתת מענה לאיומים מצד צבאות במרחב המזרח התיכון, בדגש על הגנה על ריבונותה של ישראל בגבולותיה תוך שימור יכולות התקפיות בעומק שטח האויב.

• ​כוח עתודה במשרה חלקית: במקום מילואים, נבנה כוח המבוסס בעיקרו על סטודנטים בחוזה מיוחד. לוחמים אלו, בעלי כשירות מבצעית גבוהה מאוד, ישרתו ככוח זמין ("באפטר") 5-6 ימים בשבוע, ויהוו מכפיל כוח זמין ומיידי לכוח הסדיר.

• ​הטכנולוגיה כמחליפת המונים: צבא מקצועי אינו נמדד במספר הראשים, אלא באפקטיביות הקטלנית. עלינו לממש את היתרון הטכנולוגי כמכפיל כוח אמיתי: צמצום מספר הלוחמים הפיזיים והגדלה דרמטית של הכלים האוטונומיים, האש המדויקת והרובוטיקה שעומדים לרשות כל לוחם. פחות סיכון חיי אדם, יותר עוצמה.

​מהפכת הגיוס: שנה אחת לכולם

​השינוי החברתי והמבני העמוק ביותר נוגע למודל גיוס החובה. המודל הנוכחי, שמנסה לגייס את כולם לזמן ארוך ונכשל, יוחלף במודל דינמי ורלוונטי:

1. ​שנת חובה אחת בלבד: כל אזרח בישראל (כולל כולם) יגויס לשנת שירות חובה אחת.

2. ​המיקוד – ביטחון פנים: ההכשרה בשנת החובה תתמקד בתפקידי הגנת העורף, חילוץ, הצלה ושיטור, במטרה לייצר סד"כ עצום וזמין למערך המוניציפלי הלוחם.

3. ​המסלול המקצועי: בתום שנת החובה, הבוגרים יוכלו להתמיין לשירות קבע מקצועי ביחידות הליבה של צה"ל (צבא החוץ) או ביחידות המיוחדות של ביטחון הפנים (ימ"מ, מג"ב וכו').

4. ​גיוס ממוקד כישורים: צה"ל ויחידות הבט"פ יוכלו לאתר ולמיין בוגרי תיכון מצטיינים בעלי כישורים ספציפיים (סייבר, טכנולוגיה, רחפנים) עוד טרם הגיוס, ולהחתימם על חוזה תעסוקה משולב עם שנת החובה.

​הפתרון החברתי: מיעוטים וחרדים

​המודל המוצע פותר את אחד השסעים הגדולים בחברה הישראלית מבלי לכפות שינוי אורחות חיים. אוכלוסיות מיעוטים, ובפרט הציבור החרדי והערבי, יבצעו את שנת שירות החובה שלהם במסגרות מוניציפליות קהילתיות.

​השירות יתמקד בשיטור קהילתי, חילוץ והצלה ורפואת חירום בתוך הערים והיישובים שלהם. כך נשמרת האוטונומיה התרבותית והדתית, בעוד שהמדינה מרוויחה כוח אדם חיוני לביטחון הפנים ולחוסן הלאומי בשעת חירום.

​סיכום

​המשוואה הנוכחית – "חסרים חיילים, אז בואו נגייס עוד אנשים לאותן מסגרות מיושנות" – שגויה מיסודה. הפתרון למשבר כוח האדם בצה"ל לא נמצא בהרחבת השורות הקיימות, אלא בבנייה מחדש של המערכת.

​על ידי פיצול נכון בין ביטחון פנים לחוץ, מעבר לצבא מקצועי עם מכפלי כוח טכנולוגיים, ושינוי מודל הגיוס לשנה אחת הממוקדת בהגנה מוניציפלית, ישראל תוכל להשיג שני יעדים בו זמנית: ביטחון חזק ואפקטיבי מול האיומים בהווה ובעתיד, ופתרון אמיתי ובר-קיימא לסוגיית השוויון בנטל. זה הזמן לרבולוציה.

​